ציסטה שחלתית
ציסטה שחלתית הינה סיטואציה בה ישנה הצטברות של נוזל (לרוב) ולעיתים גם רקמות אחרות ב"כיס" (CYST) בתוך השחלה.
מרבית הציסטות בשחלה הינן שפירות , אינן גורמות לסימפטומטים וניתן לעקוב אחריהן.
הציסטות השפירות מתחלקות לציסטות תפקודיות (פונקציונליות), ציסטות גידוליות, ציסטות זיהומיות וציסטה מסוג אנדומטריומה.
ציסטות פונקציונאליות (תפקודיות)- נחלקות לציסטות פוליקולריות וציסטה מסוג קורפוס לוטאום:
הציסטות הפוליקולאריות -הציסטות השכיחות ביותר. אלו ציסטות שמקורן בזקיק אשר נוצר בשחלה לצורך ביוץ.
גודלן נע לרוב בין 3-8 ס"מ והן חולפות בדרך כלל תוך 1-2 מחזורים ללא צורך בטיפול כלשהו.
ציסטות מסוג קורפוס לוטאום- אלה ציסטות אשר מקורן בגופיף הצהוב (לאחר שהתרחש הביוץ).
ציסטות אלו לעיתים מתמלאות בדם שמקורו באחד מכלי הדם המרובים העוטפים את הממצא הציסטי. הדבר עלול לגרום לכאב, ככל הנראה עקב הדימום לתוך השחלה והמתיחה של הקפסולה של השחלה.
ציסטה מוסג זה, עלולה להיפקע באופן ספונטני או לאחר מגע מיני. הפקיעה בדרך כלל מתרחשת ביום ה21-26 לוסת ויכולה אף לגרום לתחושת עילפון.
ציסטות גידוליות :
ציסטת דרמואיד (Dermoid Ovarian Cyst)- זו הציסטה השחלתית הגידולית השפירה השכיחה ביותר.
עלולה להופיע בכל גיל ובכ- 10% מהמקרים תיתכן גם כדו צדדית.
זוהי ציסטה המורכבת משכבות שונות של תאי נבט ויכולים להימצא בה: שומן, שיערות, סחוס, ועוד ועוד.
מכיוון שהציסטה מכילה רכיבי שומן יש לה סיכוי גבוה יחסית לעבור תסביב שחלתי (עד כ15%*)
אנדומטריומה – נשים עם אנדומטריוזיס עלולות לפתח ציסטות הנקראות אנדומטריומות או "ציסטות שוקולד"- ששמן ניתן להן לאור התוכן הדמי הכהה הדומה לצבע השוקולד. ציסטות אלו ראוי שיעברו הערכה אצל מומחה לאנדמטריוזיס על מנת לאתר מוקדים נוספים היכולים לגרום לתסמינים שונים ביניהם כאבים בזמן הוסת, שינויים ביציאות בזמן הוסת, כאבים בזמן יחסי מין ועוד.
ציסטאדנומה- הגידול השפיר הנפוץ אחרי דרמואיד. בדרך כלל שפיר, אך ייתכן פוטנציאל לממאירות.
מהם התסמינים של ציסטה שחלתית?
לרוב, ציסטות שחלתיות ייתגלו במקרה. התסמינים השכיחים, במידה וקיימים, הם כאב או לחץ בבטן התחתונה בצד של הציסטה.
במצב של קרע בציסטה השחלתית, עלול להופיע כאב חד ופתאומי.במידה וקיים תסביב של השחלה עצמה, בדרך כלל יופיע כאב חד צדדי פתאומי המלווה לעיתים קרובות בבחילה או בהקאה.
תסביב שחלתי הינו מצב בו השחלה מסתובבת על הרצועות המחזיקות את השחלה. מצב כזה כאמור, גורם לירידה באספקת הדם לשחלה. כתוצאה מכך, תיתכן פגיעה ברקמת השחלה ולהשלכות ארוכות טווח, ביניהן גם פגיעה בפיריון. לכן, יש צורך בהתערבות דחופה כדי ל"סובב את השחלה" חזרה למקומה הטבעי.
בהופעת כאב בטן חד ופתאומי חשוב לפנות לבדיקה באופן מידי. אם לאחר בדיקה רפואית החשד לתסביב שחלתי הוא גבוה, יומלץ על ביצוע ניתוח, לרוב בגישה לפרוסקופית (זעיר פולשנית) בכדי להשיב את השחלה למקומה.
התערבות מהירה להשבת השחלה למקומה, יכולה למנוע את הפגיעה ארוכת הטווח.
כיצד מאבחנים ציסטה שחלתית?
כחלק מהבדיקה הגניקולוגית יבוצע אולטרסאונד בגישה אבדומינלית ו\או נרתיקית. אולטראסאונד הינו הכלי הנגיש והטוב ביותר לאבחן ממצאים ציסטיים ואף לסווג אותם לציסטות פשוטות למול ציסטות מורכבות.
לעתים,נזדקק להדמייה נוספת, כגון בדיקת CT או MRI. הבדיקות יספקו מידע על מאפייני הציסטה.
במקרים מסוימים ייערכו גם בדיקות דם היכולות לסייע בניהול המקרה. אלו יכללו בדיקת הריון לנשים לפני גיל המעבר ובדיקת סמנים סרטניים שונים לפי שיקול דעת הרופא או הרופאה.
אחד מהסמנים הסרטניים נקרא CA 125. הבדיקה לא מאבחנת סרטן שחלות. אולם, בקרב כ-80% מהנשים עם סרטן שחלות, סמן זה יימצא גבוה בבדיקת הדם. יתכנו גם מצבים לא סרטניים היכולים גם הם לגרום לעלייה ברמת סמן זה: אנדומטריוזיס, שרירנים רחמיים, זיהומים באגן ועוד.
מהו הטיפול בציסטה שחלתית?
הטיפול בציסטה שחלתית תלוי במספר גורמים וביניהם: סוג הציסטה והחשד לממאירות,גודל הציסטה, הסימפטומטים, גיל האישה. רצון האישה לפיריון וכן הסיכון לתסביב של השחלה.
מרבית הציסטות התפקודיות יחלפו מעצמן.
על ציסטות פשוטות, לרוב אפשר לעקוב, אלא אם כן הן מתמידות לאורך זמן, גורמות לסימפטומים או מעלות חשש לממצא ממאיר.
כמו כן מומלץ להוציא ציסטות מורכבות בגודל שעולה על 5 ס"מ אך לעיתים יש צורך בהוצאת ציסטות קטנות יותר ולחילופין, ניתן לעיתים לעקוב ולא להוציא ציסטות גדולות יותר.
הטיפול הניתוחי המומלץ להוצאת ציסטה שחלתית הינו ניתוח לפרוסקופי.
במקרים של חשד גבוה לממאירות או בנשים לאחר חידלון הוסת ההמלצה תהיה הוצאת השחלות בשלמותן.