top of page

פטרייה בנרתיק (קנדידה): למה זה קורה, איך מזהים ומתי צריך להיבדק?

גרד, צריבה, אדמומיות או שינוי בהפרשות הנרתיקיות הם תסמינים שכיחים שנשים רבות חוות במהלך חייהן. אחת הסיבות האפשריות לתסמינים אלו היא פטרייה בנרתיק, המכונה בשפה הרפואית דלקת נרתיק פטרייתית (Vulvovaginal Candidiasis).

למרות שמדובר בתופעה נפוצה, חשוב לדעת שלא כל גרד או צריבה באזור האינטימי מעידים על פטרייה. למעשה, במקרים רבים התסמינים נגרמים מסיבות אחרות, ולכן אבחון מדויק הוא המפתח לטיפול מתאים.

                                                                                                     גרד בפות ובנרתיק

אז מהי בעצם קנדידה?

דלקת נרתיק פטרייתית היא מצב שכיח, ולמעשה פטרייה היא המחולל השכיח ביותר בישראל לזיהום נרתיקי.

מעל 75% מהאוכלוסייה הנשית יחוו לפחות אירוע אחד של דלקת נרתיק פטרייתית.

הזן הנפוץ ביותר הוא Candida albicans, האחראי לכ-80% עד 90% ממקרי הקנדידה הנרתיקית.

קנדידה אלביקנס מופיעה בשתי צורות חיים אפשריות: מצב של שמר (YEAST) ומצב של קורים (HYPHAE), והיא יכולה לשנות את צורתה בהתאם לתנאי הסביבה בגוף.

  • בצורת השמר, הצורה הלא פולשנית של הקנדידה, הפטרייה חיה "רדומה" על פני ריריות הגוף (בפה, במעיים, בנרתיק) כחלק מהפלורה הטבעית. בצורה זו היא יכולה לעבור בין נוזלי הגוף.

  • בצורת הקורים, תאים מוארכים שמתחברים זה לזה ויוצרים מבנה דמוי חוטים, זוהי הצורה הפולשנית והאלימה של הפטרייה. במצב זה הקורים חודרים לריריות, נצמדים אליהן ומפרישים אנזימים שמפרקים את הרקמות. הדלקת גורמת להופעת אודם בפות ובנרתיק, גרד, צריבה, צריבה בסוף מתן שתן, כאבים בקיום יחסי מין והפרשה לבנה גושית המזכירה קוטג'.

 

מה גורם לפטרייה לעבור ממצב של שמר למצב של קורים?

פטרייה במצב של שמר נפוץ לראות בנרתיק של עד כ-20% מהנשים, וברוב המקרים היא כלל לא גורמת לדלקת ולכן גם לא לתסמינים. באופן תקין מתקיימת בנרתיק מערכת יחסים מאוזנת בין הפטרייה, מערכת החיסון בנרתיק והחיידקים הטובים שבו. כשהמצב יוצא מאיזון, הפטרייה מתרבה והופכת ממצב של שמר למצב של קורים.

 

מהם התסמינים של פטרייה בנרתיק?

התסמין הבולט ביותר הוא גרד באזור הפות ופתח הנרתיק, אך ייתכנו גם תסמינים נוספים:

  • תחושת צריבה, עקצוץ או גירוי מקומי.

  • אדמומיות ונפיחות של הפות והנרתיק.

  • כאב או אי־נוחות בזמן קיום יחסי מין.

  • צריבה בזמן מתן שתן, בעיקר כאשר השתן בא במגע עם העור המגורה.

  • סדקים קטנים בעור הפות, ולעיתים תחושה המזכירה חתכים מנייר.

  • הפרשה נרתיקית לבנה וסמיכה, לעיתים במרקם המזכיר גבינת קוטג'.

חשוב להדגיש שלא בכל מקרה של קנדידה מופיעה הפרשה אופיינית. לעיתים ההפרשה דלילה, ולעיתים כמעט שאינה קיימת. בחלק מהמקרים התסמינים מחמירים בימים שלפני הווסת.

 

מדוע מתפתחת פטרייה בנרתיק?

לא תמיד ניתן לזהות גורם ברור להתפתחות קנדידה, אך קיימים כמה מצבים המעלים את הסיכון:

  • שימוש באנטיביוטיקה: טיפול אנטיביוטי, בעיקר רחב טווח, עלול לשנות את האיזון הטבעי של המיקרואורגניזמים בנרתיק ולאפשר התרבות של קנדידה.

  • שינויים הורמונליים: רמות אסטרוגן גבוהות, למשל במהלך היריון או בעקבות טיפול באסטרוגן לאחר גיל המעבר, עשויות להגביר את הנטייה לקנדידה.

  • סוכרת: נשים עם סוכרת שאינה מאוזנת נמצאות בסיכון מוגבר לזיהומים פטרייתיים. כמו כן נשים הנוטלות תרופות הגורמות להפרשת סוכר בשתן (כמו ג'רדיאנס) סובלות פעמים רבות מדלקת פטרייתית של עור הפות (VULVITIS).

  • דיכוי של מערכת החיסון: מצבים רפואיים מסוימים או שימוש בתרופות המדכאות את מערכת החיסון עשויים להעלות את הסיכון.

  • נטייה אישית: קיימות עדויות לכך שגם לגורמים גנטיים ולתגובה החיסונית המקומית יש תפקיד בהתפתחות זיהומים חוזרים.

לעומת זאת, הקשר בין קנדידה לבין לבישת בגדים צמודים, סוג התחתונים, תזונה, שימוש באמצעי מניעה או הרגלי היגיינה אינו חד־משמעי.

 

האם קנדידה היא מחלת מין?

קנדידה היא פטרייה שכיחה הנמצאת בפלורה הטבעית של ריריות הגוף: ברירית הפה, במעי וגם בנרתיק. לכן אין צורך במגע מיני כדי לסבול מדלקת נרתיק פטרייתית. ישנן נשים שאינן פעילות מינית כלל ובכל זאת סובלות מדלקות נרתיק פטרייתיות. מכיוון שכך, איננו נוהגים להתייחס לדלקת נרתיק פטרייתית כמחלה שמועברת במגע מיני, ולא מטפלים בבן הזוג של המטופלת.

יחד עם זאת, ישנן נשים שחוות החמרה בדלקות נרתיק פטרייתיות בעקבות יחסי מין תכופים, או כמה ימים לאחר יחסי מין באופן כללי. יש חוקרים הסבורים שיחסי מין תכופים או נוזל הזרע עצמו יכולים לשנות את המיקרוביום הנרתיקי ואת מערכת החיסון בנרתיק, כך שיעלה הסיכוי ללקות בדלקת נרתיק פטרייתית.

 

האם כל גרד בפות נגרם מפטרייה?

בהחלט לא. זוהי אחת הנקודות החשובות ביותר באבחון מחלות הפות והנרתיק. למעשה, פחות ממחצית מהנשים המתלוננות על גרד באזור איברי המין סובלות מקנדידה נרתיקית. קיימים מצבים רבים אחרים העלולים לגרום לתסמינים דומים, ובהם:

  • דלקת עור ממגע, אחת הסיבות השכיחות לגרד נרתיקי ולאודם בפות: גירוי או תגובה אלרגית לסבונים, מגבונים, תחבושות, תכשירים אינטימיים או תרופות מקומיות.

  • מחלות עור של הפות, כגון ליכן סקלרוזוס, ליכן פלנוס, אקזמה ופסוריאזיס.

  • יובש ושינויים הורמונליים, במיוחד בתקופת גיל המעבר, ולעיתים גם בזמן הנקה ונטילת גלולות בשימוש ממושך.

  • זיהומים נרתיקיים אחרים, כגון טריכומונס ועוד.

[קישור: גרד בפות ובנרתיק]

כיצד מאבחנים דלקת נרתיק פטרייתית?

האבחנה מתבססת על שילוב של תסמינים, בדיקה גינקולוגית ובדיקות מעבדה לפי הצורך. במהלך הבדיקה ניתן להעריך את מצב העור והריריות, לזהות סימני דלקת ולבדוק את ההפרשות הנרתיקיות. הבדיקות האפשריות כוללות:

  • בדיקת חומציות הנרתיק (pH): בקנדידה נרתיקית החומציות בדרך כלל תקינה, בטווח של 4 עד 4.5. ערך גבוה יותר עשוי להצביע על זיהום אחר או על שילוב של כמה גורמים.

  • בדיקה מיקרוסקופית: מאפשרת לזהות שמרים וקורים. עם זאת, בדיקה תקינה אינה שוללת לחלוטין קנדידה.

  • תרבית לפטריות: מסייעת בזיהוי הפטרייה והזן הספציפי. הבדיקה חשובה במיוחד כאשר התסמינים חוזרים, אינם חולפים, או כאשר הבדיקה המיקרוסקופית שלילית למרות חשד קליני.

יש לזכור שמציאת קנדידה בבדיקת מעבדה אינה מוכיחה בהכרח שהיא הגורם לתסמינים. לכן חשוב לפרש את התוצאה בהקשר של התמונה הקלינית.

מהי קנדידה נרתיקית חוזרת?

קנדידה נרתיקית חוזרת מוגדרת בדרך כלל כשלושה אירועים מאובחנים או יותר במהלך שנה, ומתרחשת בכ-5% מהמטופלות הסובלות מדלקת נרתיק פטרייתית. במרבית המקרים אין סיבה רפואית ברורה הגורמת לאירועים החוזרים.

במצבים אלו חשוב במיוחד לבצע בירור מסודר ולא להסתפק בטיפולים חוזרים על סמך התסמינים בלבד. הבירור צריך לכלול תרבית נרתיק לזיהוי זן הקנדידה, הערכת גורמי סיכון, ובמקרים המתאימים גם בדיקת רגישות לטיפול אנטי־פטרייתי (במקרים שבהם אין תגובה לטיפול אנטי־פטרייתי). לעיתים מתברר שמקור התסמינים אינו זיהום פטרייתי חוזר, אלא מחלת עור, תגובת רגישות או מצב אחר הדורש טיפול שונה לחלוטין.

בדלקת נרתיק פטרייתית חוזרת שהוכחה בתרבית יש לטפל בטיפול אנטי־פטרייתי ממושך. הטיפול הוא ממשפחת האזולים (AZOLE): קלוטרימזול (אגיסטן), הניתן בצורה של טבליות נרתיקיות, ופלוקונזול, הניתן בכדורים דרך הפה. בדלקת נרתיק פטרייתית חוזרת יש צורך בטיפול חד־שבועי במשך חצי שנה לפחות.

במקביל יש לבדוק אם ישנם גורמי סיכון לדלקת נרתיק פטרייתית ולנסות להימנע מהם (ניתן לשקול הוצאת התקן תוך־רחמי, שעלול להיות גוף זר שמפריע להיעלמות הפטרייה; אם אישה נוטלת תרופות המפרישות סוכר בשתן, ניתן לשנות את סוג התרופה, וכדומה).

​

האם מסוכן לטפל בטיפול אנטי־פטרייתי למשך זמן ממושך כל כך?

טיפול בפלוקונזול אחת לשבוע הוא אפשרות בטוחה ויעילה מאוד לטיפול בקנדידה אלביקנס. אין צורך במעקב אחר תפקודי כבד, גם לא בשימוש ממושך בפלוקונזול.

 

האם ניתן לאבחן ולטפל בפטרייה באופן עצמאי?

תכשירים נגד פטרייה זמינים לעיתים ללא מרשם, ולכן נשים רבות נוטות לטפל בעצמן כאשר מופיעים גרד או צריבה. אולם מחקרים מראים שאבחון עצמי של קנדידה אינו מדויק, גם בקרב נשים שחוו בעבר זיהום פטרייתי. טיפול שאינו מתאים עלול לגרום לגירוי נוסף, להסתיר מחלת עור או לעכב אבחון של זיהום אחר.

לכן, כאשר התסמינים אינם אופייניים, חוזרים לעיתים קרובות או אינם משתפרים לאחר טיפול, מומלץ לפנות לבדיקה רפואית.

​

מאמר זה נכתב ועודכן על ידי ד"ר חלי ריבק, מומחית בגינקולוגיה ובמחלות הפות והנרתיק | עודכן לאחרונה: אוקטובר 2026

bottom of page